כשלרשותה שני שחקני ענק שיכולים לנצח כל משחק ביום טוב שלהם, יתר השחקנים אולי כישרוניים אבל ספק אם אפשר לבסס עליהם את התקוות לאליפות נוספת
לוס אנג'לס לייקרס עשתה היסטוריה בליגת ה-NBA כשלראשונה לקחה את הגביע של טורניר אמצע העונה – הניסוי החדש של המנג'ר אדם סילבר, המכונה גם גביע ה-NBA – אבל האם היכולת שגילתה במשחק הזה תספיק לה לזכייה גם באליפות? צוות Rabet777 עשה לכם סדר בנושא.
השאלה הזו מתחדדת למרות שמי שהגיעו לגמר אחרי סיבובי הנוקאאוט – הלייקרס ואינדיאנה פייסרס – עשו זאת עם חמישה ניצחונות כל אחת. ה-109:123 שהראה לוח התוצאות בסיום המשחק לטובת הלייקרס כלל תצוגת תכלית מדהימה של אנתוני דיוויס – 41 נקודות ו-20 ריבאונדים, ולצדו לברון ג'יימס עם 24 נקודות ו-11 ריבאונדים. בכך פינו ההיסוסים האם טורניר של אמצע העונה יכול לעבוד, בעיקר בגלל העומס הגדול המוטל על השחקנים בעונה, את מקומם להצלחה גדולה.
השחקנים עצמם צללו לתוך ההרפתקה החדשה בכל מאודם, ושאגות השמחה של לברון ג'יימס נראו כאילו לא מדובר באלוף הליגה הטובה בעולם ארבע פעמים. למעשה, השחקנים משתי הקבוצות גילו אגרסיביות והקרבה כאילו מדובר במשחק האליפות. כשלברון נפגע בברכו תשע דקות לסיום, הוא תפס את הברך אבל נשאר במשחק כדי לנצח, לכבוש פעם נוספת את תואר ה-MVP ולהדפיס שורה נוספת בקורות החיים שלו. כפי שאמר: "אנחנו היינו הראשונים לזכות בגביע הזה ולעשות היסטוריה, ולכן השיא הזה יישאר שלנו לתמיד ואף אחד לא ייקח אותו מאיתנו – חבורה של ווינרים."
אז מה היה לנו במשחק הזה?
קודם כל, דיוויס, כמובן, שכאילו חזר על המשחקים הגדולים מתקופת "גמר הבועה" בקורונה שהובילו את הלייקרס לגמר ראשון שלהם מאז 2010, ולניצחון על המיאמי היט באליפות ה-17 שלהם, אז נבחר לחמישיית העונה לצד לברון. ואם חשבתם שהכסף הגדול – החוזה שלו בסך 190 מיליון דולר לחמש עונות – הוא שעשה את ההבדל במשחק הזה, יכול להיות שאתם צודקים. לכך יש להוסיף את העובדה כי שחקני הלייקרס קיבלו חצי מיליון דולר כל אחד תמורת השתתפותם בטורניר (רק 200 אלף לשחקני הפייסרס). זהו בהחלט תמריץ. ועכשיו שואלים המומחים האם התמריץ הזה והזכייה הזאת יספיקו כדי שהלייקרס גם ייקחו אליפות 19 (והראשונה מאז אליפות הבועה).
לברון: השחקן המבוגר בליגה
לא בטוח בכלל. הסיבה – למרות הניסיונות של הלייקרס להעצים את כוחם של הכישרונות הצעירים בקבוצה באתר הבית שלה, ותוך היעזרות בעיתונות תומכת בעיר המלאכים, ולתלות את התקוות לאליפות נוספת על כתפיהם של המנג'ר רוב פלינקה הפיקח, שמחת המשחק של אוסטין ריבס, הבגרות של ד'אנג'לו ראסל, הקליעות של רוי האצ'ימורה, חוכמת המשחק של גיי וינסנט, הקשיחות של טוריאן פרינס, ההבטחה הגלומה במקס כריסטי והפוטנציאל הטמון בכריסטיאן ווד – הרי שבסופו של דבר, ובסופה של עונה, עוד עונה, השאיפות של הלייקרס מונחות על כתפיהם של שניים בלבד – לברון ואיי.די.
וכך, עונה אחרי עונה, הפזמון הזה חוזר על עצמו כמעט עד לעייפה. כי הכסף הגדול, וההצלחה, ונהירת האוהדים, והשם הטוב, והתקווה – כולם מתחילים ומסתיימים בג'יימס ובדיוויס. ואם השניים האלה לא יובילו לאליפות – איש מיתר החברים לא יוביל. כשהשניים האלה טובים – הקבוצה יכולה לכל אחת. אם הם בימים לא טובים שלהם – גם הקבוצה תיכשל. כשהם בשיאם – כולם זורחים לידם. כשהם לא – גם האחרים נותרים מאחור. בקיצור – בלעדיהם הקבוצה לא יכולה לנצח.
ולכן – מי שמאמין בשניהם יחד, לא רק בכל אחד מהם בנפרד, יכול לחלום על עוד גמר מערבי, ועל סיכוי סביר להפוך את ארבעת משחקי הסוויפ של סוף העונה האחרונה על ראשם, ואז להתקדם לגמרים, לקראת דואל מונומנטלי עם הבוסטון סלטיקס בסיבוב האחרון של המרוץ. הסטטיסטיקה מדברת: במשחקים שבהם שיחקו שניהם יחד הם הובילו את הקבוצה ליחס של 49:95.
אבל אסור לשכוח – העונה לברון יהיה כבר בן 39, השחקן הפעיל המבוגר ביותר בליגה שסוגדת לצעירים. תהיה זו עונתו ה-21 – יותר משקובי בריאנט שיחק, יותר מאשר כארים עבדול-ג'אבר, ויותר מכל השחקנים באן-בי-איי (למעט חמישה). וגם אסור לשכוח שהוא לא שיחק עונה מלאה מאז שהגיע ללייקרס לפני חמש שנים, ובכל עונה הוא נעדר מהפרקט פרקי זמן ארוכים בגלל פציעות – האחרונה שבהן מנעה ממנו מלשחק במשחקי הפלייאוף באביב האחרון.
ועדיין, כשהוא משחק – היבול שלו בהחלט מרשים, כמעט בלתי ייאמן, אם לא מדהים ומעורר השתאות והשראה וקנאה. בשתי העונות האחרונות, למרות גילו המתקדם, הוא קבע את ממוצעי הקליעה הגבוהים ביותר שלו מזה 13 שנה. אבל האם, למרות כל השיאים שלו ולמרות מי שהוא, עדיין יצליח להתמיד בממוצעים אלה? הוא בעצמו הודה: "אני כבר לא בן 21, ומרגיש קצת אחרת כשאני קם בבוקר, אבל בכל הנוגע לאנרגיה שלי – אני מרגיש מצוין."
דייויס: חוסר יציבות
במידה רבה הדברים הללו נכונים גם לגבי דיוויס בן ה-30, למרות שהוא היה השחקן המצטיין ברוב משחקי הפלייאוף של העונה שעברה. כשהוא על המגרש – בלתי אפשרי כמעט לעצור אותו, ויעידו על כך הריבאונדים במספר הדו-ספרתי ב-12 מתוך 16 משחקי הפלייאוף וארבעת המשחקים שבהם קלע לפחות 30 נקודות. אבל כמו ג'יימס, גם הוא לא התקרב לעונה מלאה על הפרקט. למעשה, הוא לא שיחק עונה מלאה בכל 11 שנותיו ב-NBA. הוא נפצע לעיתים קרובות, וכל נפילה שלו מלווה בחששות כבדים. למרות זאת הוא טוען כי הוא מרגיש טוב ומוכן לכל משחק.
כשהוא כן משחק, נשאלת שאלה אחרת – האם הוא מסוגל להיות אחראי ומנהיג, שני מרכיבים שהולכים יד ביד עם חוזה 186 מיליון הדולר שהוא מחזיק. וכשהעליות והמורדות ממשחק למשחק נמשכות – הן בהחלט מעוררים אי-שקט. במובן הזה, הוא חייב לעלות מדרגה ולהגביר את הנוכחות היציבה שלו. אם יצליח לעשות זאת – גם הלייקרס יוכלו לחלום על אליפות. אם לא – אז לא, ומשחק הגביע יהיה מגדלור אחד שאינו מבשר על הבאות.
צרו עכשיו קשר עם סוכן Rabet777 על מנת ללהמר על ליגת הכדורסל הטובה בעולם
וכל היתר
מעבר לשני ותיקי המועדון, בין 16 השחקנים בקבוצה אחד בן 29 (טוריאן פרינס, שתורם ב-24 משחקים 9.5 נקודות ו-2.7 ריבאונדים), אחד בן 28 (כריסטיאן ווד, עם 7.4 נקודות ו-6 ריב' ב-24 הופעות) ושניים בני 27 (ד'אנג'לו ראסל, שתורם ב-25 משחקים 16 נקודות ו-3.2 ריב'; וגייב וינסנט, עם 6 נק' וריב' אחד ב-4 משחקים). בין הצעירים יותר רק אחד מתבלט באופן משמעותי – רוי האצ'ימורה בן ה-25, שנותן 11.8 נק' ו-3.8 ריב' ב-17 משחקים. לצדם משחקים שמונה שהם בני 24 ומטה. המשמעות המצטברת: על כל אלה אי אפשר לבנות תקוות גדולות מדי.
מה שנותר הוא, אם כך, להחזיק אצבעות להצטברות של כל הכוכבים לשורה אחת טובה עבור שני הגדולים, שיגדילו גם את כל האחרים.
